המצב המוכר והידוע לרוב כיום הוא כי עובד המסיים עבודתו- מקבל מהמעסיק מכתב לשחרור הפיצויים וזכאי למשוך אותם בסיום העסקה (בין אם פוטר או התפטר) , בעיקר סברה זו רווחת החל מפרסומו של צו ההרחבה לפנסיית חובה (2008) אשר מכיל סעיף 14 אוטומטי על כספי הפיצויים שהופקדו לקופה הפנסיונית של העובד.
משמעות סעיף 14 הוא שאם המעסיק עומד בתנאי ההפקדה הנדרשים אזי גם במקרה שהעובד מפוטר או מתפטר – שחרור הפיצויים לטובת העובד מחליף את תשלום פיצויי הפיטורים של המעסיק.
באופן כללי, קיימים 2 כובעים בהם מפקיד המעסיק פיצויים לעובדים:
הפקדות בהתאם לצו הרחבה
כספי פיצויים שהופקדו בתוכנית פנסיונית בהתאם לצו הרחבה – אינם ניתנים להחזרה למעסיק (גם אם העובד התפטר) אלא ב- 2 מקרים:
הפקדות בהתאם להסדר מיטיב (הפקדות גבוהות מהנדרש לפי פנסיית חובה) או שהעובד והמעסיק חתמו על סעיף 14 לפני שנת 2008.
כספי הפיצויים שהופקדו בתוכניות הפנסיוניות של העובד אינם ניתנים להחזרה למעסיק (גם אם העובד התפטר) אלא ב2 מקרים:
סעיף 16–במידה וחל על העובד הסכם קיבוצי המאפשר שלילה מלאה או חלקית של פיצויי פיטורים
סעיף 17– בית דין לעבודה קבע כי פיטורי העובד היו בנסיבות שמצדיקות פיטורים ללא פיצויים מלאים או חלקיים (מעילה, גניבה, אלימות וכו')
כדי לבקש מהחברה המנהלת את התוכנית הפנסיוני של העובד את כספי הפיצויים בחזרה על המעסיק להגיש מסמכים רלוונטיים בתוך 4 חודשים מיום ניתוק יחסי עובד מעביד:
בכל מקרה שלא יומצאו המסמכים אשר פורטו מעלה בתוך התקופה למתן הודעה(4 חודשים מסיום יחסי עובד מעביד) והעובד משך את כספי הפיצויים – לא תהיה למעסיק טענה כלפי הקופה על כך ששחררה את הכספים לעובד.
חשוב לציין כי בכל מקרה בית הדין לעבודה ידון בפניית מעסיק לשלילת פיצויי פיטורין מהעובד וישקול קריטריונים כגון: חומרת מעשי העובד, הנזק שגרם למעסיק, הפרת אמון , משך תקופת עבודתו, עוצמת הפגישה בעובד ומשפחתו במידה וישללו לו זכאות לפיצוים, נסיבות אישיות של העובד כגון: גיל, מצב משפחתי ובריאותי וכו'.
רח' הפסגות 9, פארק עופר, בניין C,
פתח תקווה. ת.ד 7023